מי אתם VIVID

כשגידי קדוש ואלמוג כהן פגשו את ד"ר טל בן שחר, מומחה עולמי לחוסן ולמדעי האושר, הם גילו שאת שלושתם מרתקת אותה השאלה: איך לגרום לאנשים שרכשו כלים מעולמות הנפש ליישם את אותם כלים בחייהם? הרי רובינו מכירים כלים כאלה – שמענו עליהם, קראנו עליהם ואולי אפילו קיבלנו המלצה מהמטפל שלנו, אבל כמה מאיתנו באמת מיישמים?  מסתבר שהפער הוא גדול! השלושה החליטו להיענות לאתגר והקימו סטרטאפ בשם VIVID שבא לפתור את הפער הזה.

VIVID מציעה פלטפורמה דיגיטלית שמאפשרת למומחים להנגיש את ההתערבויות שלהם בצורה מדידה, נגישה ומותאמת אישית. במקום להעביר עוד סדנאות פרונטליות VIVID מאפשרת למומחים ולארגונים ליצור תכניות תרגול דיגיטליות הניתנות לצריכה עצמאית – בכל זמן, בכל מקום ובשילוב כלים למדידת אימפקט. VIVID עבדו עם מומחים מכל העולם וכבר עמדו להתרחב, אבל אז הגיע ה-7 באוקטובר…

VIVID מקימים את הרשת הישראלית לחוסן

לאחר ה-7 באוקטובר VIVID הרגישו שהם פשוט לא יכולים להתעלם מהמצב הנפשי הקשה של כל מי שהם מכירים. הם קיבלו החלטה להסב את רוב הפעילות שלהם לישראל ומצאו את עצמם מקימים פרויקט לאומי שנקרא "הרשת הישראלית לחוסן" (רי"ל) בשותפות עם משרדים ממשלתיים ועם הקואליציה הישראלית לטראומה. הרעיון היה לאפשר למומחים ולארגונים ליצור בעצמם כלים אינטראקטיביים לחוסן נפשי, ולהתאים אותם במהירות לקהלי יעד שונים – מילואימניקים, משפחות חיילים, צוותי חירום, עובדי רווחה וכו'.

שותפות מעצבת עם עמותת רקמה

עד אותו זמן, הפיתוח של VIVID היה מבוסס על המרה של תוכן או של קורס קיים למוצר דיגיטלי, תוך מתן מעטפת פיתוח, הנגשה, ועיצוב חוויית משתמש שמבוססת על עקרונות של תרגול עצמי ומדידה. עמותת רקמה התמחתה במפגשי ייעוץ פנים אל פנים ורצתה להשלים את השירות שלה באמצעות מוצר דיגיטלי. למעשה, היה עליהם ליצור תוכן מאפס וזו בדיוק הייתה הנקודה המתאימה לשותפות מעצבת ו-VIVID נכנסו איתם לתהליך פיתוח משותף:
רקמה תרמו את המומחיות המקצועית, הידע התוכני, וההבנה העמוקה של קהל היעד
VIVID תרמו את היכולת הטכנולוגית, הניסיון בבניית פלטפורמות דיגיטליות והבנה איך להפוך תוכן לתרגול אינטראקטיבי
יחד הם יצרו תהליך עומק שעזר להבין איך מנגישים ומפשטים הן את התוכן והן את הצורה

אתגרים ותובנות מהתהליך

לאורך הדרך זיהתה VIVID מספר אתגרים ותובנות בתהליך השותפות המעצבת כפי שנרקם עם עמותת רקמה:

• פער בין התוכן לבין היכולת לדמיין מוצר: ברקמה לא היה ברור מלכתחילה איך ייראה המוצר הסופי. הפתרון היה בניית טמפלייט לתרגול, שסייע למומחים לדמיין כיצד תיראה ההתערבות בפלטפורמה. בעקבות ההתנסות הזו, יצרו ב-VIVID טמפלייט מהודק אותו הם שולחים ללקוחות כדי שיסייע להם לדמיין איך התרגול יראה בפלטפורמה וזה מסייע בתיאום הציפיות.
• הגדרת גבולות עבודה: מכיוון שרקמה לא ידעו בדיוק מה הם רוצים, נדרשה מ-VIVID השקעה מעבר למצופה, מה שהוביל להפקת לקחים בנושא תמחור מראש.
• חשיבות שימור העצמאות המקצועית: הצוות ב-VIVID למד שעל אף הפיתוח 'לעשות במקומם', חשוב לאפשר למומחים להוביל את התוכן מתוך תחושת בעלות ודיוק.
• בניית אמון בתהליך: מומחים לפעמים שואלים את עצמם – האם ההשקעה הרבה בתוכן הדיגיטלי באמת מצדיקה את הערך? נדרשת עבודה של בניית אמון והבנת הערך המוסף. "במקרה שלנו, הטמפלייט שפיתחנו עזר להם לראות את הערך מראש."
• המשכיות ורצף: הצלחת הפיילוט משפיעה על המשך שיתוף הפעולה. מה שהתחיל כפיילוט הפך למודל. בסופו של דבר, בניית שותפות מעצבת מצריכה השקעה של שני הארגונים, והציפייה היא שהפיילוט יהפוך לבסיס שעליו ייבנו תוכניות נוספות עם ארגונים שונים.

רוצה ללמוד עוד על תהליכי שותפות מעצבת?

הכירו את המדריך המקיף של הכוורת לתהליכי שותפות מעצבת בחדשנות פתוחה. המדריך סוקר את התחום ומציע מתודולוגיות, כלים מעשיים ומקרי בוחן נוספים הקליקו כאן

בפגישות ייעוץ שלי עם יזמי/ות חברתיים, רבים מהם מספרים לי בגאווה על עשרות בקשות שהם שולחים לקרנות – "עד שמשהו יצליח". כשאני שואלת אותם מה הם עושים לפני ההגשה, והאם הם מדברים עם הקרן?, התשובה לרוב היא: "לא ממש. פשוט שולחים" – וכאן נמצאת הבעיה. רבים חושבים שכמות הבקשות שווה להצלחה. במציאות, שיחת טלפון אחת חכמה יכולה לחסוך 10 בקשות שלא ייענו.

מה כדאי לבדוק לפני ההגשה?

• * האם הקרן בכלל תומכת בפרויקטים כמו שלכם?
  * האם היא רלוונטית לעמותות בגודל/תחום שלכם?
  * האם אפשר ליצור קשר עם מישהו בקרן?
  גם אם תקבלו "לא" – עדיף לדעת מוקדם מאשר להשקיע סתם. בסוף, זה לא כמה בקשות שלחתם – אלא עם מי באמת הצלחתם להתחבר.
  אז מה חשוב לזכור? שזו לא הכמות, אלא האיכות!
  עוד טיפ חשוב: התמדה היא המפתח. שלחתם מייל והוא לא נענה? זה לא אישי. שלחו שוב לאחר שבוע עם פתיח בסגנון: "שבוע טוב, מקווה שאני מוצא/ת אתכם בטוב. אני לא בטוחה שהמייל שלי הגיע אליכם. אשמח מאוד לקבוע שיחה קצרה. תודה ויום טוב."

יצירת קשר מקדים

אם אתם רוצים להגיש בקשה לקרן פילנתרופית – התחילו לבנות קשר מקדים. היכרות מוקדמת יכולה לעשות את כל ההבדל: יוצרת היכרות, בונה אמון ופותחת דלתות לטווח הארוך. פנייה אישית ומוקדמת משדרת מקצועיות, כבוד וראייה אסטרטגית.
3  צעדים חכמים לפתיחת דלתות:
1. התחילו מוקדם – קרנות רבות מפרסמות מועדי הגשה קבועים ולפעמים כדאי להתחיל ליזום קשר לפחות 2-4 חודשים מראש, לפני שמתחילים לנסח את הבקשה.
2. בדקו אם יש קשר חם לקרן – חפשו באתר הקרן שמות של חברי הנהלה וצוות. עברו על הלינקדאין שלכם – אולי יש קשר ישיר או עקיף. שאלו בצוות, בוועד המנהל, או בקרב תורמים קודמים. חיבור דרך תורם או חבר ועד מנהל שווה המון. אם יש קשר – בקשו חיבור אישי. זה לא חייב להיות קשר קרוב – גם שליחת מייל עם המלצה יכול לפתוח שיחה. אם אין קשר – פנו בעצמכם, בצורה מותאמת. כתבו מייל קצר וממוקד שמסביר בקצרה מי אתם, למה פניתם אליהם, ושאלו אם ניתן לשוחח שיחה קצרה.
3. עשו שיעורי בית – קראו את האתר של הקרן, שימו לב לשפה, לתחומי העניין ולסדרי העדיפויות. אל תשלחו פנייה כללית – תראו שאתם מבינים למי אתם פונים.
אז מה חשוב לזכור? שיצירת קשר מקדים תתרום להצלחה!

השיחה המקדימה

הצלחתם לקבוע שיחה מקדימה? עברתם כבר מחצית מהדרך! המטרה כעת היא לא "למכור" אלא לפתוח דלת לקשר מתמשך, להבין מה הקרן מחפשת ולמקם את הארגון שלכם כשותף פוטנציאלי.
מה כדאי לעשות לפני השיחה?
~ ללמוד על הקרן ככל שניתן –   מהן מטרותיה, תחומי המיקוד שלה, סוגי פרויקטים, גודל מענקים ואזורי הפעילות? מי מקבל את ההחלטות?
~ להכין פיצ' של  30-60 שניות על מי אתם, הבעיה שאתם פותרים, ההשפעה ולמה זה רלוונטי להם.
איך יוצרים חיבור במהלך השיחה?
1. דרך ידע מקדים – "קראתי על פרויקט שלכם ב___ והתרגשתי לראות את ההשפעה על קהילה X" או "שמעתי על המענק שהענקתם ל___, וזה הזכיר לי את העבודה שלנו עם ___". זה משדר שעשיתם שיעורי בית ושאתם מעריכים את מה שהם עושים."
2.דרך אנשים משותפים "אני מכירה את ___ שעבד איתכם בפרויקט Y, והוא סיפר על העבודה המיוחדת איתכם". זה יוצר מיידית תחושת אמון – כמו המלצה חמה."
3. חיבור דרך ערכים משותפים "כמו אצלכם, גם אצלנו הנושא של ___ נמצא בלב העשייה". זה מדגיש שאתם באותו צד של המגרש.
4. סיפור אישי קצר: אנקדוטה של שורה-שתיים שקשורה לבעיה שהארגון פותר. זה לא צריך להיות ארוך – דקה עד שתיים מספיקות כדי ליצור חיוך, עניין והרגשה שיש בסיס לקשר אנושי אמיתי
5. הצגה קצרה וממוקדת – לא הרצאה ארוכה – כמה משפטים עליכם ועל הארגון שמשאירים מקום לסקרנות.
6. התעניינות כנה – שאלו את נציגי הקרן:
~ מהם תחומי המיקוד שלכם השנה?
~ אילו סוגי פרויקטים אתם מחפשים במיוחד?
~ איך נראה תהליך הבקשה ומתי כדאי להגיש? (אם זה לא נתון ידוע)
~ יש דגשים מיוחדים שחשוב שנדע?
~ מה סדר גודל של תרומה שאפשר לבקש?
~ האם ההגשה היא לשנה אחת?
~ כדאי להקשיב הרבה ולדבר מעט וללמוד בצורה זו עוד על הקרן והדרכים להתחבר אליה

זכרו! הדקות הראשונות הן אלה שקובעות את הטון לכל השיחה. המטרה שלכם היא לגרום להם להרגיש שהם מדברים עם אדם שיש איתו חיבור ולא עם "עוד עמותה".
לפני סיום השיחה – הודו על הזמן וסכמו את הצעדים הבאים.

מה כדאי לעשות אחרי השיחה?
~ לשלוח מייל תודה עם תזכורת קצרה על מה דיברתם ומה הצעד הבא
~ להעביר בזמן כל חומר שהובטח ולהציע הזמנה לביקור
~ לדאוג לעקוב אחר התובנות והקשר להמשך

מה חשוב לזכור? כדי ליצור חיבור צריך להגיע מוכנים!
לסיכום, גיוס משאבים אפקטיבי עובר דרך בניית קשרים משמעותיים עם קרנות שמתאימות לערכים ולמטרות שלכם. למידה מוקדמת, יצירת קשר מוקדמת ושיחה איכותית ומחברת יכולות לתרום להצלחה ו/או לפתוח דלת לשותפויות ארוכות טווח. בשורה התחתונה, אמון, שקיפות וקשר אותנטי הם התשתית לכל תמיכה כספית מוצלחת.

על הכותבת – אורית שולמן היא מנטורית לגיוס משאבים שיטתי והגדלת מקורות מימון, המלווה ארגונים בתהליכי גיבוש אסטרטגיות לגיוס תרומות ולהגדלת מקורות מימון. אורית מילאה במשך למעלה מ-20 שנה תפקידי ניהול בכירים במגזר השלישי, עם דגש מיוחד על גיוס תרומות, והרחבת מקורות המימון. לאורך השנים, יצרה קשרים עם קרנות ופילנתרופים בארץ ובחו"ל, ופיתחה מומחיות בתחום ניהול עמותות, פילנתרופיה ופיתוח שותפויות.

4 שלבים בדרך לשיתוף פעולה מוצלח:

שלב 1: להסתכל פנימה לפני שמסתכלים החוצה
לפני שמתחילים לחפש שותפים, עוברים תהליך בירור פנים ארגוני במיזם. תשאלו את עצמכם:

• מה אנחנו בעצם צריכים? אילו צרכים ארגוניים אצלנו יכולים לקבל מענה משיתופי פעולה עם המגזר העסקי?
• איזה סוג שיתוף פעולה אנחנו מעוניינים לקדם – האם אתם צריכים תרומות כספיות? שווה כסף – הדפסות, אירוח, הסעות? אולי אתם מחפשים להעסיק עובדים דרך החברה? או שתצאו נשכרים מצוות מתנדבים של החברה.
• מי מהחברות העסקיות מתאימה לנו באופן עקרוני? לא כל חברה עסקית תהיה שותפה טובה. אם אתם עמותה בדרום, אולי כדאי לכם לחפש חברה שפועלת באותו אזור. אם המיקוד שלכם הוא חינוך, תרצו חברה שהאסטרטגיה החברתית שלה עוסקת בהשכלה. זה לא סתם התאמה טכנית – זו התאמה עמוקה שתעשה את ההבדל בין שיתוף פעולה שעובד לבין כזה שמתפרק אחרי חודשיים במקרה הטוב.
• מהם הקווים האדומים שלכם? האם יש דברים שאתם לא מוכנים לעשות? חברות שלא תעבדו איתן? תנאים שלא תסכימו אליהם? יש להגדיר זאת מראש.

בנוסף, הגדירו מי יוביל אצלכם את הקשר. זה צריך להיות מישהו עם ראייה רוחבית, מחויבות אמיתית, ויכולת לדבר עם אנשי עסקים. לא כל מי שטוב עם מוטבים, יהיה בהכרח מתאים גם לעבודה עם מנהלי תאגידים.

שלב 2: לעשות שיעורי בית על השותף הפוטנציאלי
אנחנו עדיין לפני הפנייה לחברות, אבל רוצים להתחיל ללמוד עליהן ועל האסטרטגיה החברתית שלהן. הרי כמעט כל חברה גדולה עוסקת כיום באחריות תאגידית, אבל לכל אחת יש דגשים שונים ואנחנו צריכים למצוא את החברות המתאימות לנו ביותר. התחילו לברר:

• מהו המיקוד של החברה? באילו תחומים היא מעדיפה לתמוך? האם השפה שלה דומה לשלכם?
• מה החברה עשתה עד היום בתחום אחריות תאגידית/קשרי הקהילה? באילו פרויקטים ומיזמים היא תמכה? מה עבד לה טוב?
• מהן נקודות החיבור ביניכם? זה יכול להיות מרחק גאוגרפי / קהל יעד דומה וכדומה, אבל תמיד חייב להיות משהו מהותי שיחבר ביניכם מעבר ל'אנחנו צריכים כסף והם יכולים לתת.

שלב 3: לבנות ביחד משהו שעובד
בשלב הזה ברור לכם כבר מה נדרש לכם ולמי כדאי לפנות. כדי להגיע לחברות הנחשקות כדאי להראות נוכחות בכנסים רלוונטים, ברשתות (בעיקר לינקדאין) ולהיעזר במי שיכול לפתוח עבורכם דלת כגון חברי הוועד המנהל שלכם, אנשי קשר מהרשות המקומית ועוד. לאחר יצירת הקשר הראשוני מתחילה העבודה האמיתית – בניית השותפות. כדי לבסס אותה על יסודות איתנים חשוב להקפיד על כל אחת מהנקודות הבאות:

• תאמו ציפיות – כבר בישיבת ההיכרות הראשונה חשוב שכל אחד מהצדדים יציג למה הוא מצפה? מהן המטרות המשותפות? מה יעיד על הצלחה של השותפות? זה הזמן לדבר על מדדי הצלחה.
• בנו אסטרטגיה משותפת לטווח ארוך – אם אתם רוצים שותפות אמיתית, תחשבו על שנה, שנתיים, שלוש קדימה. מה התוכנית? איך אתם רואים את הקשר מתפתח? מהם הצרכים שלכם ושלהם לאורך זמן?
• כתבו תוכנית עבודה שנתית ומפו תכניות –  ממש כמו שאתם עושים בתוך הארגון שלכם, עשו את זה עם השותף העסקי.
• חלקו תפקידים –  מי מצדכם יהיה איש הקשר? מי מצדם? מי מוביל את החשיבה האסטרטגית ומי מטפל בפרטים התפעוליים? חוסר בהירות כאן יגרום לכאב ראש אחר כך.

שלב 4: משמרים וממנפים את הקשר
יצרתם שיתוף פעולה שעובד? מעולה, המשיכו לשתף את השותפים שלכם במתרחש, הכירו להם תודה וחפשו דרכים למנף את השותפות:

• דווחו באופן שוטף (אחת לחודש / רבעון) על המתרחש לאנשי הקשר בחברה – סיכום שעות התנדבות, כמה תרומות כספיות נכנסו, סיכום פעילות, על כמה אנשים השפיעה התכנית ועוד.
• חברו אותם לפעילות – הזמינו אנשים מהחברה להגיע לפעילות המשותפת. אלה "רגעי האמת" שבהם נציגי החברה רואים בשטח את ההשפעה של ההשקעה שלהם. אין לכך תחליף.
• פרגנו לחברה בפומבי –  פוסט בפייסבוק, סיפור על איך התרומה שלהם שינתה משהו אמיתי בחיים של ילד / קשיש / אדם עם מוגבלות. זה לא רק יח"צ – זה חלק מהכבוד שמגיע להם.

אם השותפות עובדת, אולי אפשר לחבר מנהל בכיר מהחברה לוועד המנהל שלכם. זה ייצור מחויבות עמוקה יותר, וגם ייתן לכם גישה לידע עסקי שיכול לעזור לכם להתנהל טוב יותר.

בהצלחה!!

הכותבת לואיזה אוראל היא מנהלת בכירה בתחום החברתי (HP, ארגון לתת ועבודה מול הכנסת). בעלת ניסיון רב באחריות תאגידית בסביבות עבודה של רשויות מקומיות, ארגוני חברה אזרחית ומגזר הציבורי ובהקמה וניהול של ארגונים ומיזמים ברמה הארצית ורב-סקטוריאלית. לואיזה מרצה ומייעצת בתחום יזמות חברתית ואחריות תאגידית. מוזמנים להיות בקשר  050-4029270 / [email protected] / (32) Louisa Orel | LinkedIn

בעידן של שינוי מואץ ואתגרים חברתיים מורכבים, הצורך בחדשנות אינו מותרות – אלא תנאי הכרחי ליצירת פתרונות אפקטיביים ורלוונטיים גם בזירה החברתית.
ואכן, בעשור האחרון מתאפיינת זירה זו בפעילות ערה ובהתעצמות מגמות של יזמות וחדשנות חברתית, המובלות ברובן על־ידי יזמים עצמאיים. מגמות אלו ניזונות ממגוון רחב של תכניות לפיתוח מנהיגות, יזמות חברתית ואקטיביזם, המופעלות במסגרות אזרחיות ואקדמיות. תכניות אלה מטפחות ומכשירות סוכני שינוי חדשים, אשר יוזמים מיזמים חברתיים, ולעיתים אף פועלים להוציאם אל הפועל בשיתוף פעולה עם ארגונים קיימים הפועלים בשטח.[1]
גישה של חדשנות פתוחה מאפשרת לארגונים חברתיים וליזמים לפעול יחד, לחצות גבולות בין – מגזריים, ולהביא לקדמת הבמה ידע, רעיונות וכלים שצמחו מחוץ לארגון, אך בתוכו הם מתעצבים לכדי השפעה רחבת היקף. דוח רשות החדשנות משנת 2023, "חדשנות פתוחה – עולים על הגל", מציג את מגמת ההתבססות של חדשנות פתוחה כמודל פעולה מרכזי בקרב ארגונים, תאגידים וגורמי ממשל בישראל. הדוח מדגיש כי שיתופי פעולה עם סטארט-אפים, מוסדות אקדמיים, לקוחות וספקים הפכו לא רק לכלי לפיתוח טכנולוגי, אלא גם לאסטרטגיה ארגונית שמאפשרת גמישות, האצה של תהליכי חדשנות והרחבת מקורות הידע. מהדוח עולה כי יותר ויותר גופים מזהים את הערך ביצירת מנגנונים פתוחים, שקופים ומשותפים ליצירת ידע חדש, תוך איזון בין מיסוד לבין גמישות פעולה[2].
מסמך זה מבקש לשרטט את החיבורים שבין תפיסת החדשנות הפתוחה בכלל, והשותפות המעצבת בפרט, לבין יזמות חברתית. הוא נועד לשמש כתשתית מקצועית לארגונים חברתיים, יזמים, ארגוני אימפקט המקדמים שורת רווח כפולה (עסקית וחברתית) וצוותים מובילים לעיצוב שותפויות חדשניות. הוא מציע גם עומק תיאורטי וגם הכוונה פרקטית, לצד מודלים מוכחים של פעולה משותפת מתוך התנסות בשטח. המסמך כולל הגדרות מונחים, מתודולוגיות פעולה, מקרי בוחן וכלים יישומיים, ומיועד לשמש כמסמך ליבה לתכנון ולהובלת תהליכי שותפות מעצבת (Design Partnership).

להורדת המסמך המלא – לחצו על קבצים להורדה

תקציר

המסמך עוסק בגישת החדשנות הפתוחה ובפרט בפרקטיקה של  שותפות מעצבת בין ארגון חברתי או מיזמי אימפקט לבין יזם או מיזם בשלב הפיתוח. פרקטיקה זו מבוססת על למידה הדדית, עיצוב משותף והאצה של פיתוח פתרונות חדשניים, תוך שימוש בשטח כמרחב ניסוי פעיל. שותפות מסוג זה אינה מתבצעת סביב מוצר מוגמר, אלא במסגרת תהליך דינמי של פיתוח,  ניסוי ויצירה משותפת. היא מהווה יישום מעשי של חדשנות פתוחה – גישה ארגונית שמכירה בכך שלא כל הידע והפתרונות נמצאים בתוך הארגון, ולכן יש חשיבות מכרעת לשיתופי פעולה עם גורמים חיצוניים.
המסמך מציג את ההבדלים בין חדשנות פתוחה לחדשנות סגורה, מתאר את תהליך הפיתוח היזמי וממפה את סוגי המיזמים החברתיים הקיימים, כולל הבחנות בין מיזם חברתי, מיזם חברתי-עסקי, סטארטאפ חברתי ועסק חברתי. בנוסף, הוא מפרט סוגים שונים של שותפויות ומעמיק בנושא השותפות המעצבת, והתנאים הקריטיים להצלחתה תוך דיון בתפקידים השונים של כל אחד מהשותפים בתהליך. כמו כן, המסמך מציע כלים יישומיים לזיהוי מיזמים מתאימים לבניית מסגרת שותפות, ולתכנון תהליך פיתוח אפקטיבי בשטח.
המסמך מתאר גם מודלים ארגוניים לקידום חדשנות פתוחה,  ובהם אקסלרטורים תאגידיים, קהילות חדשנות, האקתונים, ויחידות חדשנות בתוך ארגונים ציבוריים. לכל מודל מוצגות דוגמאות מהשטח של פרויקטים שהתקיימו בישראל, תוך הדגשת האופן שבו הם מקדמים תהליכים משותפים בין ארגונים ליזמים.
פרק ייחודי במסמך מוקדש לשלבי העבודה של שותפות מעצבת וכן מתוארים במסמך אתגרים שכיחים בתהליך. לבסוף, מוצעים מנגנוני תמיכה פרקטיים -תבניות לתיאום ציפיות, נספחים משפטיים, מודלים למדידה, וכלים לעיצוב ההטמעה והשגרה של השותפות.

המסמך מיועד לארגונים חברתיים המבקשים לפתח פתרונות בשותפות עם יזמים, יזמים חברתיים המעוניינים לשלב שותף מוסדי בתהליך הפיתוח, צוותים ותכניות העוסקים בעיצוב מודלים לחדשנות פתוחה. המסמך מהווה תשתית מקצועית ועיונית כאחד – לחשיבה, תכנון, הובלה והטמעה של שותפויות מתוך מטרה לקדם פיתוח פתרונות בעלי ערך חברתי גבוה, שמבוססים על מציאות השטח ונבנים יחד עם מי שפועלים בה.

[1] יערִי, מ. (2017, 23 באוקטובר). איך לבנות שיתוף פעולה בין ארגונים ליזמים חברתיים [פוסט בלוג]. ShiftShatil. נטען מ-https://shiftshatil.org.il/שיתוף-פעולה/
[2] כהן, ע. & בלאו, י. (2023). חדשנות פתוחה – עולים על הגל (דוח רשות החדשנות). רשות החדשנות.

יזמות החברתית והחדשנות, ובפרט יזמות אימפקט, בישראל נמצאות בתנופה משמעותית. מיזמים רבים פועלים לילות כימים במטרה לייצר שינוי חברתי אמיתי, אך למרות הפוטנציאל העצום ותרומתם לחברה, אנו עדים לאתגרים חוזרים כשרבים מהם מתקשים לפרוץ את גבולות שלב הפיילוט, להרחיב את פעילותם, לבסס מודל בר-קיימא ולהטמיע את שירותיהם בתוך מערכות ציבוריות קיימות. כדי להבין לעומק את המכשולים המערכתיים הללו ולזהות הזדמנויות לקידום התחום ברמה הלאומית, הכוורת, בשיתוף עם חברת DNAidea, יזמה מחקר מקיף למיפוי החסמים וההזדמנויות בשדה. המחקר חשף שורה של אתגרים קריטיים, ובראשם מחסור חמור במענקי פיתוח והון סבלני המקשים על צמיחה, יחד עם חסמים רגולטוריים ותשתיתיים המונעים יישום רחב.

אנחנו מזמינים אתכם לעיין במסמסך המצורף (ראה קבצים להורדה) ולהצטרף אלינו כשותפים במהלכים שאנחנו מובילים ליצירת הזדמנויות ולהסרת חסמים מערכתיים בשדה בהתבסס על תוצאות המחקר. יחד אנחנו פועלים בצוותים מולטידיסיפליריים (יזמי/ת, משקיעים, מקבלי החלטות, ארגונים, מגזר עסקי, אקדמיה) להניע שינוי לטובת פריחה ושגשוג של החדשנות והיזמות החברתית בישראל. מעוניינים לקחת חלק ו / או לעיין במסמך המחקר המורחב? כתבו לנו 

ד"ר שני בכר-אבניאלי, עבדה במהלך הקריירה שלה עם אוכלוסיית הגיל השלישי. כשהייתה בבריטניה נחשפה למודל של 'מרשם חברתי' שמחבר את אוכלוסיית הגיל השלישי לשירותים שנמצאים בקהילה כחלופה לתרופות ולהידרדרות בריאותית. היא הביאה איתה את המודל ארצה וייסדה את חברת AgeWise.

שני, ספרי לנו על הדרך שלך לגייס משקיע

דרך הכוורת הגעתי לקרן הון סיכון wholesome, שקמה על ידי כמה חברים שהחליטו לתרום מכספם ולהתחבר למיזמים עם תרומה ייחודית לחברה הישראלית. הם נתנו לנו מענק ונכנסו כשותפים שמלווים אותנו במקומות שחסרים לנו – אסטרטגית, כלכלית ושיווקית.

3 דברים סייעו לי להגיע מוכנה לרגע הזה של ההשקעה:

1. הגעתי עם הוכחות: קודם כל, לא המצאתי את המודל. 'המרשם החברתי' פועל במקומות נוספים בעולם עם הוכחות לכך שהוא מפחית את העומס על מערכת הבריאות – רואים ירידה בצריכה של תרופות ובפנייה למיון. שנית, בדקתי והתאמתי אותו לארץ "דרך הרגליים" – התחלתי עם כל מי שהיה מוכן לקנות ממני שירות כזה. אז אמנם ההתחלה הייתה עם לקוחות פרטיים מבוססים יחסית, אבל היה בכך גם יתרון: יכולתי להראות שיש מי שמוכן לשלם על שירות כזה! וכמובן יכולתי להביא הצלחות מהשטח. עם זה עברתי לקופ"ח מכבי – קיבלתי מענק קטן מהכוורת והתחלתי בפיילוט בתל אביב – יחד אפיינו מענים רלוונטיים בהתאמה לתרבות הישראלית ולתת-אוכלוסיות, למשל: שכונת התקווה ובלפור.
2. דייקתי את ההגדרה: אייג'וויס מסייעת לאנשים בישראל להזדקן בצורה משגשגת, ועם ההבנה הזו יכולתי לרתום ביתר קלות.
3. התמדה ועקשנות: לאורך הדרך לא היה קול קורא אחד שלא ניגשתי אליו. ארבתי לאנשים כדי להיפגש איתם (בחיי, ממש ליד דלת המכונית), ובגדול, פניתי לכל אדם פוטנציאלי. זה בהחלט לא פשוט, בעיקר בהיבט הרגשי, אבל יש לי מה שעוזר לי להתמודד – פלייליסט מוכן עם שירים בהתאמה לכל מצב נפשי (קיבלתי 'לא'? שלום חנוך מתגייס לעזרה עם "הולך נגד הרוח")

בפרק זמן קצר יחסית התחלתם לעבוד עם רשויות בפריסה ארצית (שדות נגב, תל אביב, תל מונד, פרדס חנה כרכור ועוד) ועם גופים כמו מכבי, הג'וינט ועוד. איך זה קרה?

היינו מותאמים לצו השעה בישראל: רשויות שתושביהן היו מפונים רצו לדעת מה קורה עם האנשים המבוגרים שלהם.  לי הייתה בזמן הזה יכולת להציג סקאלת רמזור של מצב המבוגרים (אדום / צהוב / ירוק) כשלפי הצבע נפתחים השירותים הרלוונטיים.אני חייבת לציין שיש עוד הרבה לפנינו: אנחנו מכשירים עכשיו בעלי תפקידים ברשויות, שמטרתם להנגיש את השירותים שמתאימים לכל מבוגר ולרתום אותו לקחת חלק פעיל בפעילויות. האוכלוסייה בישראל פחות ציייתנית מאשר בבריטניה (מישהו מתפלא?) ולכן החלק הזה שיש מישהו שעוקב, מלווה ורותם הוא קריטי לתהליך וברור שהרופא לא יכול להחזיק את כל האינפורמציה אצלו ובטח שלא לבצע כך את המעקב והרתימה.

תוכלי לומר מילה על הבחירה להתאגד כחברה בע"מ?

בתחילת הדרך ההתלבטות שלי הייתה בין חברה לעמותה. כשהייתי באנגליה ראיתי שהם מאוד לא "ממוחשבים" וזה חלק ממה שעשיתי שם, אז כשהגעתי לכאן היה ברור לי שפה כן נפתח גם תשתית טכנולוגית, כלומר שיהיה מוצר לצד השירות וזה הטה את הכף, מבחינתי, לעבר התאגדות כחברה. בדיעבד, אני לא יודעת לומר בוודאות אם הבחירה הזו בהכרח טובה יותר מהאלטרנטיבה, זה המסלול שבו בחרנו ויש לו את היתרונות והחסרונות שלו ועם זה אנחנו ממשיכים קדימה

כיום, חברת AgeWise  ממשיכה לפעול באקוסיסטם הישראלי למען האוכלוסיה המבוגרת. החברה גדלה ומתרחבת וממשיכה לפתח מוצרים ושירותים שונים כדי שלכלל המבוגרים תינתן ההזדמנות להזדקן בצורה משגשגת וראויה.

צמתים בדרך למימון המיזם

כך נבנים פתרונות טכנולוגיים שמתחברים לשטח שלב אחר שלב:

1. גיבוש הרעיון Ideation

זהו שלב של חקירה וגיבוש – מהי הבעיה שאותה באנו לפתור? מי הקהל? מה הפתרון שאנחנו מדמיינים? מה קיים כבר? מה חסר ובאמת נדרש? זהו שלב ראשוני, שמייצר לרוב תיאור מילולי, השראה ממודלים דומים או הצגת בעיה ופתרון בצורת מצגת או סיפור.
מה קורה כאן בפועל?
מגבשים ניסוח ראשוני של הבעיה / הכאב / הצורך, הקהל והפתרון האפשרי. זה עשוי להיות טיוטת מצגת, תיאור סיפור משתמש או מפה של אתגר והזדמנות.
מה חשוב שתעשו בשלב הזה?
~ אל תקפצו מהר מדי לפתרון לפני שיש הבנה עמוקה של ההקשר, החסמים והבעיה שאותה באנו לפתור
~ דייקו את הבעיה ממבט של קהלי היעד ולא רק מהתחושה שלכם
~ שתפו אנשי שטח ממגוון רחב של נקודות מבט בשלב מוקדם, כולל נקודת המבט של משתמשים פוטנציאליים
 משאבים שיכולים לעזור:
~ אנשי מקצוע: מנחי Design Thinking, מומחי תוכן חברתי, מומחי יזמות חברתית
~ מסגרות סיוע: סדנאות מיפוי אתגר, תוכניות ideation לעולם החברתי – דוגמת אידיאטור של הכוורת

2. הגדרת דרישות ואפיון Requirements & Specifications

בשלב זה מתחילים לתרגם את הרעיון להיגיון פעולה: אילו פונקציות המוצר צריך לכלול? איך המשתמש עובר דרכו? מהם תרחישי הקצה? אילו מגבלות יש לקחת בחשבון (פרטיות, רגולציה, תקינה)? ואילו נתונים ייאספו?
מה קורה כאן בפועל?
כותבים מסמך אפיון שמתאר את כל הדרישות: מה המערכת אמורה לעשות, אילו נתונים ייאספו, אילו תרחישים ייתכנו, ומה המגבלות שיש לקחת בחשבון.
מה חשוב שתעשו בשלב הזה?
~ תרתמו ידע מהשטח ונקודות מבט מגוונות להגדרת הדרישות
~ תוודאו שהאפיון נוגע באתגרים אמיתיים של המשתמשים ויש בו מספיק ערך שיגרום להם להשתמש בו
~ תתעדפו ותגדירו מה קריטי למוצר ראשוני והוכחת היתכנות לעומת מה "נחמד שיהיה"
משאבים שיכולים לעזור:
~ אנשי מקצוע: א.נשי מוצר, א.נשי פיתוח, יועצים/ות מהתחום החברתי הרלוונטי
~ שיתופי פעולה עם סטודנטים/ות בקורסים מעשיים באקדמיה, מתנדבים/ות עם רקע טכנולוגי, האקאתונים לפיצוח אתגרים חברתיים בשיתוף חברות טכנולוגיה לדוגמה –  האקאתון מיקרוסופט

3. ארכיטקטורה וחוויית משתמש  UI/UX

בשלב הזה מתכננים את המבנה העמוק של המערכת: מהי התשתית הטכנולוגית? איך תראה זרימת הנתונים? אילו שירותים יתחברו? ואיך ייראה המסע של המשתמש (גם מבחינה טכנית וגם מבחינה רגשית)? זהו שלב שבו נדרשת גם רגישות לתחום החברתי וגם הבנה טכנולוגית במרכיבים עליהם מתבסס הפתרון
מה קורה כאן בפועל?
מעצבים את מבנה המערכת, המסכים, והזרימה ההגיונית בין הפעולות. נלקחים בחשבון גם שיקולים טכניים וגם מאפיינים רגשיים־חווייתיים של המשתמש.
מה חשוב שתעשו בשלב הזה?
~ תוודאו שהשפה, המראה והנגישות תואמים את קהל היעד
~ תקחו בחשבון את כל התרחישים, כפי שאתם מכירים מהשטח
~ אל תסתפקו באסתטיקה ובאיך זה נראה אלא בוידוא שחוויית השימוש פשוטה ומובנת ומותאמת לקהלי היעדולכאב שבאתם לפתור להם
משאבים שיכולים לעזור:
אנשי מקצוע: מעצבי UX/UI, מומחי נגישות, אנשי תוכן
מסגרות סיוע: שיתופי פעולה עם קורסים מעשיים באקדמיה מסגרות לפיתוח עבור עמותות לדוגמת code for israel, max , הילמ"ה

4. פיתוח  Development

בשלב זה כותבים את הקוד על בסיס הדרישות והאיפיון ובהתאמה לתעדוף וללוחות הזמנים שנקבעו, תוך ביצוע בדיקות מסוגים שונים לאורך הפיתוח.
מה קורה כאן בפועל?
הפיתוח כולל כתיבה של כל רכיבי המערכת – גם החלק שנראה למשתמש (Front-end), וגם הלוגיקה הפנימית, בסיסי הנתונים, ממשקי החיבור, והניהול מאחורי הקלעים (Back-end). זהו שלב שמחייב חיבור מתמיד בין אנשי מוצר, מפתחים ונציגי השטח,  ולעיתים מצריך גם התאמות שצצות רק "תוך כדי תנועה"
מה חשוב שתעשו בשלב הזה?
~ תוודאו הנחות יסוד קריטיות: איך נשמרים ונאגרים נתונים? אילו סוגי מידע רגישים קיימים? מי שולט בהם?
~ תקפידו על מבנה גמיש (modular): שיאפשר שינויים עתידיים, עדכונים והתאמות – ולא ייצור תלות בפיתוח מחדש של כל רכיב.
~ תחשבו כבר עכשיו על תפעול: מי יתחזק את המערכת? אילו פעולות נדרשות מאחורי הקלעים? האם יש כלים לניהול משתמשים, תוכן, הרשאות?
~ תוודאו שצוות הפיתוח לא "מתנתק מהשטח": קבלת החלטות טכנולוגיות צריכה להיבחן גם מנקודת מבט של המשתמש, לא רק לפי שיקולים של קלות מימוש ולוחות זמנים
~ תדאגו להיות חלק פעיל מתהליך הבדיקות שבדרך: אל תחכו למוצר הסופי, אלא בדקו גרסאות ביניים, זהו בעיות בחוויה ווודאו שהמוצר שנבנה אכן נאמן לצרכים שהוגדרו
משאבים שיכולים לעזור:
אנשי מקצוע: א.נשי פיתוח, מנהלי/ות מוצר
מסגרות סיוע: שותפויות עם חברות פיתוח, ספקים טכנולוגים/בתי תוכנה, צוותים טכנולוגיים בארגון, כלים לפיתוח מהיר (no-code/low-code), שיתופי פעולה עם קורסים מעשיים באקדמיה או עם מסגרות לפיתוח עבור עמותות לדוגמת code for israel, max, הילמ"ה

5. השקה והטמעה  Implementation / Deployment

בשלב זה משחררים את המוצר למשתמשים לאחר סיום הבדיקות ואישור שהמוצר יציב, ללא תקלות ומתאים לדרישות עליהן הוסכם
מה קורה כאן בפועל?
המוצר מושק בפועל, לעיתים כגרסת MVP (מוצר עם פונקציונליות בסיסית בלבד), לעיתים כפיילוט מוגבל לקהל מצומצם, ולעיתים כהשקה רחבה. לרוב מדובר בתהליך מדורג: מתחילים בקנה מידה קטן, לומדים מהשטח, מבצעים התאמות ואז ממשיכים לגירסאות מתקדמות יותר. לשלב זה נלווים תהליכים של הדרכה, תיעוד, תמיכה טכנית, ניהול משוב ותחזוקה שוטפת.
מה חשוב שתעשו בשלב הזה?
~ תכננו מראש את שלבי ההשקה והגדירו את קהלי היעד הראשונים מהם תוכלו לקבל הוכחת היתכנות בשטח: MVP, פיילוט, גירסת הטמעה רחבה – התהליך הוא לא חד פעמי אלא רב-שלבי
~ עקבו אחר השימוש בפועל, זהו בעיות ותנו להם פתרון מיידי
~ השקיעו בהסברה ובהכנה של השטח וגם בליווי מתרים בזמן ההטמעה ולא רק במוצר עצמו
משאבים שיכולים לעזור:
אנשי מקצוע: אנשי הטמעה, מדריכים, תומכים טכניים, אנשי מוצר
מסגרות סיוע: שותפויות עם ארגונים בקצה, קבוצות משתמשים מובילים, רשתות למידה ותמיכה הדדית

6. שלבי בשלות של מוצר טכנולוגי – הדרך ארוכה ומפותלת

מעבר לשלבי הפיתוח עצמם, חשוב להכיר את שלבי הבשלות של מוצר טכנולוגי משום שהם קובעים אילו שיתופי פעולה אפשריים ומה נכון לצפות מהמיזם בכל שלב. כל מוצר טכנולוגי בשל שפגשתם – בין אם זה מוצר שכבר נמכר, מגייס או משמש משתמשים – עבר שלבי התפתחות מהרעיון הראשוני ועד השקה רחבה. כל שלב מגלם רמת בשלות אחרת, צורך אחר והזדמנות שונה לשיתוף פעולה. הבנה של השלבים, והבחנה מדויקת ביניהם, עוזרת לייצר שפה משותפת בין הצד הטכנולוגי לשדה החברתי ולזהות את המקום שבו נכון להתחבר או לתרום ערך. בואו נכיר אותם:

• אב טיפוס (Prototype): המחשה ראשונית של רעיון טכנולוגי – מאפשרת בדיקת היתכנות ויצירת שיח עם שותפים פוטנציאליים. המיזם בשלב הזה מחפש בעיקר הוכחת היתכנות שהרעיון בכלל עובד. מחפש הבנה של הערך בשטח. ומחפש שותפים מתאימים מהשטח שיכולים לתת ידע, קבוצות מיקוד, חשיבה, ולאו דווקא שימוש ישיר
• גרסת MVP: מוצר בסיסי ופועל, שנועד לבחון אם המשתמשים רואים בו ערך. ארגונים יכולים לתרום תובנות, קבוצות מיקוד ונתוני שטח.
• פיילוט: הטמעה מצומצמת בשטח בסביבה מבוקרת – מאפשרת בדיקת דפוסי שימוש, תיקון תקלות והתאמה. זהו שלב מצוין לייצר שותפות עם ארגונים כשותפי פיתוח (design partners) ובכך לאפשר לארגון להשפיע על הפתרון, ליהנות מהתאמות ולעיתים לקבל גישה מוקדמת בתנאים מועדפים.
• מוצר בשל / מדף: הפתרון מגובש ומוכן להטמעה רחבה ולרוב מחפש בשלב הזה לקוחות משלמים. בשלב זה ארגון שטח יכול לתרום לחשיפה לקהלי יעד, לייצר הצעת ערך חדשה משותפת, להציע פיתוח משותף של יכולות נוספות/מותאמות, לספק מעטפת של חשיפה ויחסי ציבור דרך סיפורי הצלחה ועוד.

השורה התחתונה

טכנולוגיה לא נבנית בשולחן השרטוטים. כדי שטכנולוגיה תפתור בעיה חברתית, היא חייבת להיבנות מתוך היכרות עמוקה עם השטח, הקהלים והחסמים הקיימים. שותפות מוקדמת עם גורמים מהשדה החברתי מגדילה את הסיכוי לפיתוח פתרון מדויק, ישים ובעל השפעה. החיסכון במשאבים ובאכזבות מושג לא דרך קיצורי דרך, אלא דרך הקשבה, שיח ודיאלוג מהשלבים הראשונים.

* הכותבת איה אשדת היא אשת הייטק ויזמת חברתית. מייסדת ובעלים של טכנולוגיה אמפתית – עסק חברתי לחיבורים בין כוחות הטכנולוגיה לקידום מטרות חברתיות, מובילה טכנולוגית של קהילת טקאביליטי.

הדחף ליצור מאפס הוא טבעי, במיוחד כשמדובר באתגרים חברתיים משמעותיים. אבל כאן גם טמונה המלכודת: חדשנות מדויקת לא מתחילה ביצירה – אלא בהקשבה ובלמידה.

למה לחקור מה שכבר קיים?
אם הגעתם עד לכאן, סביר שכבר עברתם תהליך עומק של מיפוי צורך חברתי, ואולי גם שאלתם את עצמכם: "איך טכנולוגיה יכולה לעזור פה?" מצוין. אבל לפני שמגייסים מפתחת או פותחים מסמך אפיון, יש שלב קריטי שלא כדאי לדלג עליו: לבדוק מה כבר נעשה בתחום הזה – ומה אפשר ללמוד ממנו.

"בנינו מערכת מותאמת אישית לניהול מתנדבים. רק אחרי שנה של תסכולים, גילינו שקיים כלי מדויק, בקוד פתוח, שיכול היה להתאים לנו ב־80% עם התאמות מינוריות. חבל שלא עשינו את החיפוש הזה בהתחלה"
את המשפט הזה, שמעתי לא פעם בדרך, בגירסאות שונות ומגוונות. תסכולים כאלה יכולים להימנע אם לא נוותר על השלב של חקר פתרונות קיימים כשלב מקדים ונפרד מתהליך עיצוב הפתרון. המטרה בחקר שכזה היא להבין את מפת המענים שכבר קיימת, לזהות לקחים מניסיונות קודמים, ולהימנע מהשקעה במענה שכבר נוסה או קיים כבסיס טוב לשדרוג.רק לאחר החקר ניתן לעבור לעיצוב הפתרון החדשני, מתוך הבנה מה נדרש באמת להמציא – ומה כבר נבנה ואפשר להתאים או לשלב.

חקר פתרונות קיימים הוא לא שלב בירוקרטי – הוא תשתית שמאפשרת לנו:
1. ללמוד מניסיון קודם  – מה עבד, מה נכשל, ולמה
2. לחדד את הערך הייחודי שלנו – לזהות איפה באמת יש פער בין הבעיה לפתרונות הקיימים
3. לחסוך משאבים יקרים, במיוחד במגזר החברתי שבו כל שקל מייצג הרבה דם, יזע ודמעות
4. לפתוח דלת לשותפויות חכמות: במקום לבנות הכול לבד, אפשר לשלב את מה שכבר עובד

חקר פתרונות קיימים

חיפוש יעיל וחכם של פתרונות קיימים מתחיל בשילוב של מונחים מעולמות הבעיה ומעולמות הפתרון, כמו למשל "open source volunteer management app" או "AI chatbot for mental health screening". ישנם מקורות מסורתיים אך אפקטיביים לחיפוש, כגון:

• מאגרי סטארטאפים כמו  SNC Finder, Product Hunt
• חנויות אפליקציות
• קהילות מקצועיות ומפגשי תוכן רלוונטים (מיטאפים, כנסים, ימי עיון)
• התייעצות עם מומחים או ארגונים אחרים שפועלים בתחום דומה

בזכות הטכנולוגיה המתפתחת, החיים שלנו מאפשרים לייעל מאד את השלב של חקר פתרונות קיימים עם כלי AI שונים כשותפים לחקר –  הם יכולים להיות שותף מצוין בלסייע לנו להרחיב את זוויות המבט, לבצע סינתזה ראשונית באמצעות איסוף מהיר של דוגמאות לפתרונות קיימים, לסווג פתרונות, להבין מגמות בתחום התוכן בו אנחנו פועלים ולהשוות בין קטגוריות קיימות.

דוגמה לפרומפט מורחב – את מומחית בתחום הטכנולוגיה והחדשנות החברתית, ומכירה את השוק הגלובלי של פתרונות טכנולוגיים. אני מחפש/ת מיפוי מקיף של פתרונות טכנולוגיים בתחום [X] לפתרון בעיית [Y].
1. מפי את חמש הקטגוריות המרכזיות בתחום.
2. תני שם, מילות מפתח, ודוגמאות לכל אחת.
3. עבור כל דוגמה – צייני מודל עסקי, יתרון תחרותי, התאמה לארגונים חברתיים, ממשקי API, קיום גרסה בעברית, אפשרות להתנסות, אנשי קשר פוטנציאליים, וייעצי לי מה כדאי לבדוק לפני התקשרות.

חשוב לזכור שכלי AI מבוססים על מקורות קיימים לא תמיד עדכניים או מהימנים. מומלץ להשתמש בהם כמנוע חיפוש ראשוני או תומך החלטה, ולא כתחליף לאימות עצמאי, לבחינה מעמיקה או לשיח עם מומחים בתחום או קולגות.

מצאנו! ומה עכשיו?

חקר הפתרונות הקיימים אפשר לנו לזהות את הפער בין מרחב הבעיה (או האתגר שהגדרנו) לבין מרחב הפתרונות הקיימים, על יתרונותיהם וחסרונותיהם – שם טמונה האפשרות לחדשנות.השלב הבא הוא להבין איך ניתן להשתמש במה שמצאנו: לחבר, להתאים, או לשאוב השראה לעיצוב חדש. אפשר לחלק את המענים שנאתר לשלושה כיוונים עיקריים:
1. אינטגרציות – להתחבר במקום לבנות: למשל, עמותה שמסייעת לקשישים לשלוח מסמכים לגורמים רשמיים בחרה לפתח ממשק עם מערכת ממשלתית קיימת, במקום לבנות מערכת חדשה. הערך נוצר בחיבור – לא בהמצאה.
2. התאמות – לקחת משהו קיים ולהתאים אותו: למשל, פלטפורמה שפותחה לליווי תהליכי צמיחה אישית הותאמה לטובת תוכנית להפחתת התנהגויות ממכרות. הפתרון היה קיים – רק הקשר השימוש השתנה.
3. למידה ממקבילים – השראה ממקומות לא צפויים: למשל, מיזם שפיתח סדנה דיגיטלית למתבגרים סביב חרדה, לקח השראה מפלטפורמה שנועדה להורים בנושאי שינה לפעוטות – ושילבה צ'אטבוט אינטראקטיבי שהפך לאבן יסוד במוצר החדש.

למי בכלל יש זמן לחקור?

זמן הוא המשאב הנדיר ביותר במיזמים חברתיים. חקר פתרונות לא לוקח זמן, אלא מייצר זמן – הוא מקצר תהליכים, מחדד מטרות ומעמיק את ההבנה של מה באמת חסר, ואולי החשוב מכל: הוא עוזר לנו להבין שאין צורך לבחור בין "לחדש" ל"להשתמש בקיים". חדשנות מדויקת נשענת על הקשבה וצניעות והיא נולדת בשילוב – לקחת את הטוב ביותר שכבר נבנה, ולחבר אותו בצורה מדויקת לצרכים של הקהילה שלנו. לפני שקופצים לפיתוח, כדאי לעצור. להקשיב. ללמוד. לוודא שכיסינו את מרחב הפתרונות הקיימים. ברוב המקרים זה לא מאריך את הדרך אלא מקצר אותה ומקרב אותנו למטרה.

הורידו את דף התרגול המצורף לעמוד זה כדי לאתר ולנתח פתרונות קיימים הרלוונטיים למיזם שלכם

* הכותבת איה אשדת היא אשת הייטק ויזמת חברתית. מייסדת ובעלים של טכנולוגיה אמפתית – עסק חברתי לחיבורים בין כוחות הטכנולוגיה לקידום מטרות חברתיות, מובילה טכנולוגית של קהילת טקאביליטי.

איפה מתחילים?

השאלה הראשונה שצריכה להישאל כשבונים מיזם חברתי-טכנולוגי (או בכל שלב שבו מעוניינים לשלב טכנולוגיה במיזם) היא לא: "איזו טכנולוגיה אנחנו צריכים?" אלא: "איזה צורך אמיתי או אתגר ממשי אני מנסה לפתור?" טעות נפוצה של כולנו היא לקפוץ לפתרונות, או לשהות מעט מדי זמן במרחב הבעיה – לראות כלי טכנולוגי מבריק ולהגיד "בואו נשלב אותו" – עוד לפני שבודקים מה באמת צריך ולמה. אבל טכנולוגיה היא לא קסם.
אם תהליך העבודה, השירות או מבנה הקשר עם קהלי היעד לוקים בחסר – טכנולוגיה לא תפתור את זה. היא רק תמסך את הבעיה, תעמיק אותה, ולעיתים גם תייקר את הדרך הלא נכונה.
לפני שמחפשים פתרונות טכנולוגים, קריטי לעצור ולשאול:
~ איזה אתגר או כאב אמיתי אני מנסה לפתור?
~ מה בתהליכי העבודה, במבנה הפעולה או בניהול הקשר דורש שיפור?
~ האם אנחנו מבינים נכון את הבעיה, או רק מגיבים לסימפטומים?

המקום שבו הטכנולוגיה באמת משנה

אחרי שהבנו את הבעיה או הצורך שדורשים התערבות, חשוב שנדייק את המקום שבו הטכנולוגיה תעשה את השינוי. אם לא נדייק מה בתהליך דורש התערבות, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו עם פיצ'ר חדש, אך ללא תוצאות.
דוגמאות מהשטח:
פניות לא מנוהלות – עמותה שמקבלת פניות באמצעות טפסים ידניים החליטה לעבור לטופס דיגיטלי באתר, אבל המענה לפונים לא השתפר. למה? כי הבעיה לא הייתה בשיטת מילוי הטופס, אלא בניהול התהליך כולו: תעדוף לקוי, חוסר תיאום, ועומס שלא טופל.
תרומות לא מגיעות – עמותה שהוסיפה כפתור תרומה ומערכת סליקה לאתר, אבל קצב התרומות נותר נמוך. למה? כי החסם היה רגשי – חוסר חיבור לסיפור הארגוני והבנה מה ייעשה עם הכסף שייתרם, ולא בעיה טכנית שאותה ניסו לפתור באמצעים דיגיטליים.

מהם הערכים המוספים שטכנולוגיה יכולה להביא?

כאשר עושים תהליך מיפוי נכון, טכנולוגיה יכולה לתרום בכמה דרכים משמעותיות, שאני ממפה ל-6 קטגוריות עיקריות:
1. הרחבת טווח השפעה (Scale): להגיע לקהלים חדשים, להציע שירותים מותאמים ולבנות יתרון מבדל
2. שיפור יעילות (Improve): לייעל תהליכים, לחסוך זמן וכסף, ולאפשר תגובה מהירה לשינויים
3. הנגשת מידע (Inform): להתאים מידע אישי לקהלי יעד, לעדכן בזמן אמת ולהגיב לצרכים משתנים
4. גיוס משאבים (Fund): לפתוח ערוצים חדשים להכנסות, לתמוך בתרומות דיגיטליות ולבנות שותפויות
5. מדידה ולמידה חכמה (Measure & Learn): לאסוף נתונים אמיתיים, למדוד תוצאות, להבין מה עובד, ולבנות תהליכי שיפור מתמידים
6. מעורבות והתאמה אישית (Engage & Personalize): לייצר חוויות מותאמות שמחזקות חיבור רגשי עם המשתמשים ומעמיקות את האימפקט לאורך זמן
! שימו לב לקובץ המצורף לעמוד זה – דף לתרגול הכלי למיפוי אתגר / צורך שנועד לעזור לכם לחדד מה הטכנולוגיה תקדם במיזם שלכם

ומה הטכנולוגיה לא יכולה לעשות?

טכנולוגיה היא כלי עוצמתי, אבל היא לא תחליף למגע האנושי, לעיניים טובות ולקשר אישי. לא פחות חשוב מזה, טכנולוגיה דורשת משאבים: כסף, זמן, יכולות ניהול ולא פעם גם שינוי תרבותי-אירגוני-מערכתי; לכן, כשחושבים על שילוב טכנולוגיה בעשייה חברתית, חייבים להתחיל בניתוח נכון: מה הכאב? מה התהליך? מה החזון? ולמה לי טכנולוגיה בכלל? ורק אז לבחור לשלב טכנולוגיה במקומות שבהם היא יכולה באמת להעצים, לייעל, לשפר ולהאיץ שינוי מדויק.

* הכותבת איה אשדת היא אשת הייטק ויזמת חברתית. מייסדת ובעלים של טכנולוגיה אמפתית – עסק חברתי לחיבורים בין כוחות הטכנולוגיה לקידום מטרות חברתיות, מובילה טכנולוגית של קהילת טקאביליטי.

יזמות חברתית לא קורית בחלל ריק. יש בשדה הרבה מאוד אנשים וארגונים שיש להם עניין בבעיה החברתית שמעסיקה אותנו ויכולה להיות להם השפעה על הצלחת המיזם – ביצירת שותפות, פתיחת דלתות, שיתופי פעולה, מימון ועוד. נציג כאן כלי שמסייע לאתר שותפים, לגייס אותם ולעצב יחד שותפות שתיצור מכפיל כח להצלחת המיזם שלנו, ולא פחות חשוב, עוזר לתעדף שותפים פוטנציאליים כדי לא לבזבז זמן ומשאבים במקומות שלא יניבו ערך מספיק משמעותי.

דוגמאות לשיתופי פעולה:
– מיזם קאמבק לשיקום אסירים משוחררים, שהבינו שתהליך שיקום מוצלח צריך להתחיל כבר בכלא. הם יצרו שיתוף פעולה עם השב"ס ועובדים עם האסירים עוד טרם שחרורם (ושמישהו ינסה לעצור אותם!)
– מיזם מש"ה למניעת אבדנות שחבר לאקדמיה ובעזרת פרופ' גולן שחר מאוניברסיטת בן גוריון ביססו מחקרית את המודל שפותח במש"ה ונתנו לו תוקף מדעי
– הסטרטאפ VIVID חבר לשחקן גדול, הקואליציה הישראלית לטראומה, ויצרו בשיתוף פעולה את הרי"ל – הרשת הישראלית לחוסן

מיפוי בעלי העניין

• מכינים רשימה של כל השחקנים שיכולה להיות להם השפעה על השינוי שאנחנו מתכננים  – שותפים פוטנציאליים, מתחרים, חברות עסקיות, עמותות, משרדי ממשלה, רשויות וכו'.
• מעריכים מהי מידת ההשפעה ומהי מידת העניין של כל אחד מהשחקנים במיזם ו / או בבעיה החברתית שבאנו לפתור
• מסווגים את השחקנים ל-4 קבוצות פי מידת העניין וההשפעה הפוטנציאלית
• בוחרים אסטרטגיית פעולה מתאימה לכל אחת מארבע הקבוצות שסיווגנו

וכדי לא להישאר יותר מדי בתיאורייה, אנחנו מזמינים אתכם להוריד את דף העבודה שהכנו עבורכם (בעמוד כאן למעלה משמאל), שממחיש על גבי תרשים, כיצד יש לבצע את הסיווג ומפרט בהרחבה על כל אחת מאסטרטגיות הפעולה. עברו עליו, הכינו את המיפוי והחליטו מהי הפעולה הראשונה שתעשו מחר בבוקר. כשאתם מוכנים להתקדם לעבר שיתוף פעולה, כדאי להכיר את היסודות לבניית שותפות מוצלחת – הוא נכתב אמנם על חיבורים עם המגזר הציבורי, אבל העקרונות זהים בכל המקרים.