צוות יזמות וחדשנות ליצירת אימפקט וסקיילביליות חברתית | הכוורת


צוות הכוורת

אסנת ירון

מנכ"לית הכוורת
בעלת תואר ראשון ושני בייעוץ חינוכי בחינוך המיוחד
לימודי ייעוץ ארגוני וייעוץ לקריירה

לאורך הקריירה המקצועית שלי זכיתי להיות שותפה להקמה ולניהול של מיזמים מובילים בתחומם ושל פרויקטים לאומיים מרתקים במרחב החברתי.
התחלתי במערכת החינוך כיועצת ארגונית במחוז תל אביב ולאחר מכן מטעם מטה משרד החינוך בהובלת תהליכי שינוי, עיצוב מערך ההדרכה וגיבוש פרויקטים ותוכניות במערך הארצי.
לאחר 14 שנים כיועצת "חציתי את הקוים" ובחרתי בעולם הניהול.
השתלבתי במכון אבני ראשה כמנהלת תחום קשרי מנהלים וגורמי חוץ.
התפקיד חשף אותי לעולם הרשתות, גיוס שותפים ובניית אקוסיסטם.
משם המשכתי למרכז מדעני העתיד והייתה לי הזכות לייסד ולנהל את 'אסכולה' כמיזם לאומי משמעותי המבוסס על פעילות רשתית של 2,000 מדענים צעירים ומחוננים אשר יחד מהווים מנהיגות טכנולוגית מדעית במדינת ישראל. הקמת המיזם והובלתו להיות ארגון יציב וממוסד לטובת הבוגרים והחברה היו לי קרקע פורייה להבנת עולם יזמי- חברתי. בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר החלטתי להשתלב כסמנכ"לית בארגון לנפגעי פעולות האיבה. היה לי חשוב להירתם לתקופה קצרה ומשמעותית עבור הקהילה הדואבת שעומדת בליבה של הסערה במדינת ישראל ולסייע לארגון להכין את עצמו לאתגר גדול ומורכב.
אני שמחה על ההזדמנות להוביל את הכוורת, לרקום שיתופי פעולה ולגייס שותפים חדשים כדי לסייע לחברה הישראלית להתמודד עם אתגרי השעה. מניסיוני רב השנים הכוח לשינוי חברתי-אפקטיבי מצוי במציאת האינטרס המשותף בין המגזר הציבורי והחברה האזרחית, והכוורת היא ה-מקום לחבר בין הקצוות באמצעות עולמות היזמות והחדשנות
ואם לא הייתי מגיעה לכוורת?
היה לי סטודיו לקרמיקה ביפן

ברק מצובה

מנהל פיתוח ידע ושיווק
אוטודידאקט ויזם חברתי

עוד כנער ידעתי שאני רוצה לעסוק בעשייה חברתית, והמסע האישי שלי שהחל אחרי השירות הצבאי דייק עבורי את המקום שבו אוכל להגשים את עצמי ולהשפיע. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות "אחרי הצבא", ויצאתי למסע של התנסות במגוון רב של עבודות – בתעשייה הצבאית, בחוות סולאריות, באבטחה, הדרכה, הפקות וידאו ו….הרשימה עוד ארוכה. עם הזמן שמתי לב שיש מכנה משותף להמון צעירים (ובכלל לישראלים) וזה חוסר הבנה וידע בסיסי בתחומי פיננסים וכלכלה שנדרשים לכולנו כדי להתנהל נכון בחיים. החלטתי לנסות לתת לזה מענה והקמתי את "בינו – חינוך פיננסי בדיגיטל", ארגון חינוכי חברתי שעוסק בהנגשה ובהסברה של מידע פיננסי ודיגיטלי. במהלך הדרך היזמית שלי צברתי המון ניסיון בתחום פיתוח תוכן, שיווק ודיגיטל. הגעתי לכוורת מתוך רצון לעזור לכמה שיותר יזמים ויזמיות להגשים את החלום החברתי שלהם, לתווך עבורם את העולם היזמי בשפה פשוטה, ליצור מרחב פתוח לשאלות ולחיבורים ובשורה התחתונה – לקדם עשייה חברתית שתשנה חיים.
ואם לא הייתי מגיע לכוורת?
הייתי כנראה מגשים את ייעודי כמעצב פשקיווילים מומחה

אביטל אלפנט פילר

מנהלת קהילה ושותפויות
בעלת תואר ראשון במנהל עסקים ויחב"ל מהאונ' העברית, ותואר שני במדיניות ציבורית מאונ' תל אביב

מאז ומתמיד מצאתי את עצמי במקומות של עשייה קהילתית, מתוך אמונה בכוחה של קהילה לעצב ולהעצים את חיי הפרט, המשפחה והמרחב הציבורי כולו. הסוכנות היהודית הייתה הבית הראשון שלי לעשייה עם משמעות גדולה. ביצעתי מגוון של תפקידים מרתקים שבמסגרתם פעלתי לחיזוק קהילות יהודיות מעבר לים ולבניית הקשר שלהן עם מדינת ישראל. בפרוייקט מסע לקחתי חלק בבניית התשתית לתוכניות מנהיגות וחינוך, והקמתי את קהילת הבוגרים העניפה של הפרוייקט, קהילה שכוללת אלפי חברים מהארץ ומהעולם. לידת בנותיי התאומות ותקופת הקורונה היו עבורי אירועים מכוננים בחיים והם הביאו אותי לחשב מסלול מחדש בעולם של תעסוקה ומשמעות. הלכתי בעקבות האמונה שלי ביכולת של אנשים לשנות סדרי עולם, בעיקר כשהם חלק מרשת שתומכת בעשייה שלהם. התחלתי ללמוד על העולם המופלא של קהילות חדשנות במשרד הכלכלה, והגעתי לממש את ה"אני מאמין" שלי בכוורת בפיתוח האקוסיסטם היזמי-חברתי בישראל הרואה לנגד עיניו מטרה מרכזית אחת- קידום רווחתן של האוכלוסיות הפגיעות בישראל.
ואם לא הייתי מגיעה לכוורת?
הייתי מנהלת קרן פילנטרופית גדולה ופועלת לתיקון עולם באפריקה 🙂

פולה ברקן

מנהלת פיתוח מיזמים והשקעות חברתיות
בעלת תואר ראשון בפוליטיקה, ממשל וניהול ותואר שני במנהיגות חברתית בתכנית מנדל מאונ' בן גוריון

לכל אחד מאיתנו יש חוויה מכוננת בחיים שמעצבת את זהותו. שלי קרתה בגיל שנתיים כשעליתי לארץ מברית המועצות. החוויה הזו הביאה אותי לפעול בהמשך חיי למען הקהילה אליה אני משתייכת ולהפוך ליזמת חברתית.אני ממייסדות 'לובי המיליון' – לובי ציבורי שמייצג 1.2 מיליון ישראלים דוברי רוסית אל מול מקבלי ההחלטות. לפני כן, הובלתי כמנכ"לית את מיזם 'הבריגדה התרבותית', שפועל לשלב את התרבות והמורשת של יוצאי ברית המועצות במיינסטרים הישראלי. אחרי תקופה ארוכה שבה למדתי "דרך הרגליים" על יזמות חברתית וחוויתי אתגרים לצד הצלחות, חיפשתי דרך להעניק את מעטפת התמיכה וההגנה ליזמים ויזמיות חברתיות כמוני. בתפקידי בכוורת קיבלתי את ההזדמנות להשתמש בסל הכלים שרכשתי לאורך הדרך, לתמוך ביזמים ולסייע לפיתוח מיזמים שמבקשים לעשות טוב.
ואם לא הייתי מגיעה לכוורת?
הייתי כנראה מתחילה לכתוב את הרומן הראשון שלי על מפית במסעדה

ענבל פליער

מנהלת תכנית ההאצה
בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית קהילתית ותואר שני במנהל עסקים ומנהיגות חברתית של אונ' בן גוריון ומכון מנדל

עשייה חברתית ומעורבות בקהילה היו תמיד חלק מהחיים שלי ושל המשפחה. הפרספקטיבה שלי התרחבה ונפתחה כשעזבתי את המושב הקטנטן שבו נולדתי והתחלתי ללמוד עבודה סוציאלית קהילתית בירושלים, נחשפתי למגוון אתגרים חברתיים, והבנתי שיש לי אפשרות להשפיע בהיקף הרבה יותר רחב מאשר בקהילה שבה גדלתי. התחלתי להיות מעורבת בארגונים והתארגנויות לשינוי מדיניות – הובלתי קבוצת פעילים לקידום נגישות פיזית דרך ארגון 'צעד קדימה', ריכזתי קואליציה לקידום זכויות הורים יחידים בשוק העבודה וניהלתי את ארגון העובדים של הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטה העברית (מו"ח). במהלך הדרך גיליתי שהגופים המוסדיים שאני פועלת מולם הם הרבה יותר נגישים ממה שחשבתי ועברתי לעבוד בצד הממשלתי. נכנסתי לצוות תכנון ואסטרטגיה בקרנות הביטוח הלאומי ושם צברתי ניסיון בניהול וליווי תהליכי פיתוח והטמעה של מיזמים חברתיים. כיום, כמנהלת תוכנית ההאצה של הכוורת, אני שמחה לסייע למיזמים חברתיים לפתח את המודל שלהם ולפעול למען הסרת החסמים שעומדים בפניהם בדרך לעבודה עם גופים ממשלתיים והתרחבות לסקייל לאומי.
ואם לא הייתי מגיעה לכוורת?
הייתי כנראה אצנית משוכות אולימפית

בתאל דהן

מנהלת תפעול
חיילת משוחררת, תושבת לוד

לאחר מספר שנים כרל"שית בצבא וכאחראית משמרת במוקד רכבת ישראל, הרגשתי צורך להכניס ערך מוסף לשגרת חיי ולצאת לדרך חדשה. לא תיארתי לעצמי שממש מתחת לאף, בעיר שבה אני גרה, אמצא מקום כמו הכוורת, שפועל בדיוק לפי ערכים שאני מזדהה איתם ועם צוות מקסים. כיום, אני מנהלת את היומן ואת הלוגיסטיקה בכוורת. ההבנה שאני חלק ממקום שתומך בעשייה חברתית ודואג לפתרונות עבור אוכלוסיה שכל-כך צריכה אותם, מרגשת אותי ופותחת אותי למקומות טובים. 
ואם לא הייתי מגיעה לכוורת?
הייתי כנראה מקימה מרכז להצלת חיות בר באפריקה!

דילוג לתוכן